בלוטת המגן המכונה גם בלוטת התריס ממוקמת בחלקו התחתון של  הצוואר הקדמי מתחת לאיזור הבולט ביותר בצוואר (ה"גרוגרת"). הבלוטה מורכבת משתי אונות, ימנית ושמאלית המחוברות  ביניהן על-ידי גשר של רקמת בלוטה. בלוטת המגן מפרישה הורמון הקרוי תירוקסין אשר אחראי, בפשטות, על ויסות רמת הפעילות בכל אברי הגוף הפנימיים. הפרשה מוגברת של ההורמון תוביל לפעילות מואצת (דופק גבוה, הזעה, פעילות מעיים מוגברת, קושי בריכוז וכדו') ומחסור בהורמון יוביל להאטה בתהליכים רבים בגוף (דופק נמוך, השמנה, עצירות ואפילו האטה מחשבתית בנוסף לתסמינים רבים אחרים).

בחלקה האחורי של בלוטת המגן מצויות בלוטות יותרת המגן, המכונות גם יותרת התריס. גם בלוטות אילו מפרישות הורמון המווסת בין היתר את רמת הסידן בדם. הפרשה מוגברת מובילה לעלייה ברמת הסידן בדם על חשבון כמותו בעצמות למשל. פעילות הורמון נמוכה מידי היא תופעה נדירה ביותר.

בסמוך לבלוטות המגן  עובר “העצב החוזר” האחראי על תנועתיות מיתר הקול באותו הצד.

 

כיצד מתגלים גידולים בבלוטת המגן?

לעתים ניתן לחוש ב"גוש" או הגדלה של הבלוטה במישוש עצמי או אף הסתכלות במראה אך לעתים קרובות מתגלה "גוש" המכונה 'קשרית' בבדיקת אולטראסאונד או בדיקות הדמייה אחרות המתבצעות מכל סיבה שהיא.

 

מה עושים אם מתגלה קשרית בבלוטת המגן?

לאחר הערכה של הרופא הכוללת תשאול לגבי תלונות, הערכת הסימנים והערכת גורמי סיכון אישיים ומשפחתיים מומלץ לבצע בדיקת אולטראסאונד של הצוואר כבדיקה ראשונית. הבדיקה יכולה לתת מידע על הגודל ומאפייני הקשרית אם קיימת כמו גם על הבלוטה השלמה וכן על הימצאות קשרי לימפה בצוואר. הבודק יוכל לאפיין האם הקשרית חשודה כממאירה והאם בלוטות הלימפה חשודות גם הן. בחלק מהמקרים אין צורך לעשות דבר למעט ביקורת ומעקב תקופתיים.

 

איזה גידולים יש בבלוטת המגן ?

גידולי בלוטת המגן עשויים להיות ממאירים או שפירים.

קשריות בבלוטת המגן נפוצות בעיקר בקרב נשים צעירות והרוב שפירים. לעומת זאת, בגברים מבוגרים, קשריות בבלוטת המגן נפוצות פחות ושיעור הגידולים הממאירים בקבוצה זו גבוה יותר. בקרב ילדים גידולים אלו נדירים.

גידולים בבלוטת המגן

 

כיצד בודקים אם קשרית חשודה היא שפירה או ממאירה?

השלב הבא הוא לקיחת דגימת תאים מהקשרית החשודה. הבדיקה נעשית בהחדרת מחט דקה בהכוונת אולטאסאונד ומכונה 'ניקור מחט זעירה' (Fine Needle Aspiration - FNA). הבדיקה כרוכה באי נעימות קלה אך אורכת דקות ספורות על פי רוב. לאחריה ניתן יהיה לדעת בוודאות גבוהה יחסית האם הקשרית ממאירה.

 

אילו סוגי גידולים ממאירים ניתן לאבחן?

הרוב המכריע של גידולי בלוטת המגן הממאירים הוא מסוג קרצינומה פפילרית (Papillary carcinoma). זהו גידול 'ממויין', המתפתח על פי רוב באיטיות יחסית. ההישרדות בחיים לאחר טיפול מתאים בקרצינומה פפילרית גבוהה ביותר ומגיעה ל 90%.

ישנם גידולים אגרסיבים יותר בבלוטת המגן (קרצינומה מדולרית, גידול אנאפלסטי) אך אילו מהווים את מיעוט המקרים ולא יידונו כאן. אם ברצונך לקבל מידע בנוגע לכך יש לפנות לרופא.

מהו הטיפול בסרטן בלוטת המגן מסוג קרצינומה פפילרית?

הטיפול הבסיסי בסרטן פפילרי של בלוטת המגן הוא כריתה מלאה או חלקית של הבלוטה.  נתוח המתבצע בהרדמה כללית דרך חתך בחלקו התחתון של הצוואר.

 

האם חייבים לבצע כריתה מלאה של הבלוטה  אפילו אם הגידול הוא בצד אחד בלבד?

לעתים ניתן להסתפק בכריתת האונה בתוכה נמצא הגידול בלבד וזאת בהתאם להנחיות העדכניות אולם יש להמשיך מעקב צמוד משום שייתכן כי ישנם גידולים נוספים, אפילו קטנים ביותר באונה הבריאה. כמו כן ייתכן כי בלוטות לימפה בצוואר, המנקזות את הבלוטה נגועות אף הן בתאי גידול.

סיבה נוספת להסרת אונה אחת בלבד היא אי וודאות לגבי אופי הגידול לאחר ניקור המחט העדינה. במקרה זה יש לכרות את האונה החשודה כדי להשלים את האבחנה.

האם יש ייתרון לכריתה מלאה של בלוטת המגן במקרה של גידול מסוג קרצינומה פפילרית?

כריתה מלאה של בלוטת המגן מאפשרת מתן יוד רדיואקטיבי מס' שבועות לאחר הניתוח. היוד הרדיואקטיבי נקלט  רק בתאים המכילים רקמת בלוטת מגן וכן תאי גידול. במידה ונותרו תאים סרטניים - ואפילו בודדים בצוואר, היוד הראדיואקטיבי יביא להשמדתם. כמו כן לאחר כריתה מלאה של הבלוטה  ניתן לעקוב אחר חזרת הגידול בבדיקות דם בעלות רגישות גבוהה לחזרת הגידול.

אז מהן החסרונות בכריתה מלאה של בלוטת המגן?

במקרים רבים בהם ישנה אבחנה מוכחת של קרצינומה פפילרית של בלוטת המגן יש המלצה חד משמעית להסיר את הבלוטה במלואה על אף החסרונות בכך.

לאחר הסרה מלאה של בלוטת המגן יש צורך בנטילת תחליפי הורמון באופן יומיומי קבוע. הטיפול הוא בכדור ותופעות הלוואי בנטילת התרופה תוך מעקב תקופתי קטנות ביותר.

בכריתה מלאה יש סיכון גבוה יותר לסיבוכי ניתוח כגון חולשה או שיתוק מיתר הקול המתבטא בצרידות  וכן ירידה  ברמת הסידן בדם  אך גם כך, שיעור הסיבוכים הקבועים נמוך יחסית.

בכריתה מלאה ישנו שיעור גבוה יותר של ירידה זמנית בערכי הסידן בדם המחייב טיפול תרופתי למס' ימים עד מס' שבועות. כמו בכל ניתוח אחר ייתכנו סיבוכים כגון זיהום מקומי או דימום ואלו ניתנים בדרך כלל לטיפול יעיל תוך זמן קצר.

סיבוכים קבועים וחמורים כגון שיתוק דו"צ של מיתרי הקול המחייב ניתוח פיום קנה או ירידה קבועה וחמורה בערכי הסידן בדם המחייבים טיפול תרופתי אגרסיבי קיימים אך נדירים ביותר.

 

 

מהי בתירה (דיסקציה) צווארית (Neck Dissection) ?

בתירה צווארית היא הסרה של בלוטות הלימפה המנקזות את האיברים השונים בצוואר - במקרה זה את בלוטת המגן. מטרת הבתירה היא 'לנקות' את מירב בלוטות הלימפה העשויות להכיל גרורות מהגידול.

בסרטן בלוטת המגן מבצעים בתירה צווארית אך ורק אם קיימת מחלה גרורתית מוכחת בבלוטות הלימפה או אם קיימים גורמי סיכון משמעותיים לכך. הסרה של בלוטות הלימפה בצוואר, מקטינה את הסיכוי להישנות הגידול בצוואר וככל הנראה משפרת את שיעור ההישרדות בחולים אשר נמצאים בסיכון גבוה לכך.

לבתירה צווארית סיכונים דומים לאילו הקיימים בכריתה מלאה של בלוטת המגן אולם שיעורם גבוה יותר. אם זאת בידיים מנוסות שיעור הסיבוכים הקבועים עדיין נמוך יחסית.

 

מהו הטיפול ביוד ראדיואקטיבי?

יוד (רדיואקטיבי) נקלט באופן ספציפי על ידי תאי בלוטת המגן ותאי גידול שמקורם בבלוטת המגן לרבות גרורות. השימוש ביוד רדיואקטיבי ל'חיסול' שאריות גידול קטנות  אפשרי רק לאחר כריתה מלאה של הבלוטה עם או בלי בתירה צווארית. מתן יוד רדיואקטיבי ללא ניתוח יוביל לקליטתו בבלוטת המגן הבריאה ולא בתאי הגידול ולכן אינו מקובל. זו הסיבה שהטיפול ביוד רדיואקטיבי  אינו מהווה תחליף לניתוח אלא טיפול משלים בלבד.

היוד הרדיואקטיבי ניתן דרך הפה ומפונה דרך נוזלי הגוף (שתן, זיעה, הפרשות) תוך מספר ימים. הטיפול ביוד רדיואקטיבי מתבצע על פי רוב מס' שבועות לאחר הניתוח ומחייב הכנה מיוחדת, ונקיטת אמצעי בטיחות קרינה למשך מס' ימים.